מי ולמה

אנחנו פושטקים (ליה ובועז), זוג צעיר ומזניב (זקנים), המגיע מתחום האמנות (מובטלים), הורים לשתי ילדות קטנות מטריפות חושים (מתים לישון) ומתגוררים באשדוד (תפרנים). אחרי הרבה מחשבות ולבטים (7 דקות) החלטנו ללכת בעקבות החלום (של בועז) ולהקים מבשלת בירה בכפר אזר. מאחר שהחלומות של בועז יקרים ובלתי ישימים בעליל, הבנו שחלומות לחוד ומציאות לחוד.

 

שאלנו את עצמנו – מה משמח אתכם בחיים האלה? ומיד ענינו: פחמימות ריקות.

ואז ניסינו לפתח סמול-טוק מנומס ושאלנו – וחוץ מזה?

שחור, תינוקות, אינטרנט, רוק'נ'רול, טלוויזיה, שיגועים, עיצוב.

אחר-כך עלינו לעצמנו על העצבים והמשכנו לשאול: אז למה בעצם לא לשלב בין כל אלה?

אז ענינו: אתם נראים ממש טוב היום. שיניתם משהו בשיער?

הוחמאנו קשות וניגשנו לעבודה חיש קל.

 

כל אחד מהפושטקים תרם בתחומו, כך יצא שליה חיפשה בד כותנה שחור רך ונעים, איתרה מתפרה, התקשרה לבתי דפוס, סגרה עם גרפיקאית, טיגנה שניצלים, השכיבה את הילדות לישון, פתחה תכנית חיסכון, שברה תכנית חיסכון, התווכחה עם אנשים, כתבה נובלה, זכתה בפרס ישראל, עברה לברלין, קנתה מילקי, חזרה לישראל, התנתקה מהוט והקימה חנות אינטרנט לפושטקים.

בועז אכל בייגלה.